Vayedaber

Beitsah

Daf 7a

משנה: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵין מוֹצִיאִין לֹא אֶת הַקָּטָן וְלֹא אֶת הַלּוּלָב וְלֹא אֶת סֵפֶר תּוֹרָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין:

Traduction

L’école de Shammaï défend, le jour de fête, de porter de l’intérieur, sur la voie publique un enfant ou un lulav (à la fête des tentes), ou le rouleau de la loi; celle de Hillel le permet.

Pnei Moshe non traduit

מתני' אין מוציאין לא את הקטן וכו'. דמידי דלאו צורך אכילת נפש הן:

וב''ה מתירין. דמתוך שהותרה הוצאה לצורך אוכל נפש הותרה שלא לצורך וכגון שיש בו איזו צורך מצוה או צורך הנאה כגון מפתח ביתו לאפוקי הוצאות אבנים וכיוצא בזה דבהא מודו ב''ה דאסור:

הלכה: הָא גָדוֹל אָסוּר. רִבִּי שְׁמוּאֵל בְּרֵיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן אָמַר. אֲפִילוּ גָדוֹל מוּתָּר. וְלֵיידָא מִילָּה תַנִּינָן קָטָן. בָּא לְהוֹדִיעֲךָ כוֹחָן שֶׁלְבֵּית שַׁמַּי עַד אֵיכָן הָיוּ מַחְמִירִין. שְׁמוּאֵל מִיטְעַן מֵעֶרֶס לָעֶרֶס. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה קוֹמֵי רִבִּי יָסָא. נֹאמַר דַּהֲוָה אֵיסְתֶנֵיס. אָמַר לֵיהּ. בָּרֵי הֲוָה מִינִּי וּמִינָּךְ. תַּנֵּי. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּירִבִּי אוֹמֵר. אֲבָנִים שֶׁיָּשַׁבְנוּ עֲלֵיהֶן בְּנַעַרוֹתֵינוּ עָשׂוּ עִמָּנוּ מִלְחָמָה בְזִקְנוּתֵינוּ. רִבִּי יוֹנָה מְפַקֵּד לַחֲבֵרַייָא. לָא תֵיתְבוּן לְכוֹן עַל מַסְטוֹבְייָתָה [בָּרְייָתָא] דְּסִדְרָה דְבַר עוּלָּא דְּאִינּוּן צְנִינִין. רַב מְפַקֵּד לְתַלְמִידוֹי. לָא תֵיתְבוּן לְכוֹן עַל טַבֻּלָה בַּרְייָתָא דְסִדְרָא דְּאַסִּי דְּאִינּוּן צְנִינִין. רִבִּי אַבָּהוּ הֲוָה נְחַת מַסְחֵי בְהָדֵין דֵּימוֹסִין דְּטִיבֵּרִיָּה. וַהֲוָה מִיסְתַּמִּיךְ עַל תְּרֵין גּוּתַיִּין. שַׁרְעוּן וּזְקָפוּן. שַׁרְעוּן וּזְקָפוּן. אָֽמְרוּן לֵיהּ. מָהוּ הָכֵן. אֲמַר לוֹן. שִׁימַּרְתִּי כוֹחִי לְזִיקְנוּתִי. רַב חוּנָה לָא נְחַת לְבֵית ווַעֶדְא. רַב קַטִּינָא שְׁאִיל. לָא כֵן תַּנֵּי. מְטַלְטְלִין אֶת הָאַיסְתֶנֵיסִין.

Traduction

Il est donc défendu (selon Hillel) de porter du dehors une grande personne. le fils de R. Yossé b. R. Aboun dit: c’est même permis pour une grande personne; et la Mishna parle d’un enfant, pour faire ressortir davantage la sévérité des Shammaïtes, qui l’interdisent même pour ce dernier. Il se laissait porter d’un côté de la rue à l’autre. C’est peut-être là une exception, dit R. Zeira devant R. Yossé, s’il était faible asqhno''. —Non, fut-il répliqué, il était très bien portant, plus fort que nous tous. On a enseigné que R. Ismaël b. Rabbi dit: les pierres où nous étions assis pendant notre jeunesse nous font parfois la guerre (douleurs rhumatismales) en notre vieillesse (il faut, dès la jeunesse, se prémunir). Aussi, R. Yossa recommandait aux compagnons d’études de ne pas s’asseoir sur le banc de pierre (30)''J. Lévy fait dériver l'araméen [110] de [110], lit. On songe volontiers à l'égyptien mastaba '''' champ de repos funèbre ''''. V. ma note '''' les tombes juives '''' dans Gazette archéologique, (an 7, 1881)-82, p. 79.'', au dehors de l’école d’Oula, où l’on peut se refroidir. C’est aussi la recommandation que faisait Rav à ses disciples sur la planche (tabula) extérieure de l’école d’Assé. R. Abahou, se rendant aux bains publics dhmosiai de Tibériade, s’appuyait sur ses 2 Goths (servants); et comme ils ployaient sous le faix, il les redressait chaque fois: s’il en est ainsi, lui dirent-ils, que tu es si fort, pourquoi t’appuies-tu sur nous? C’est que, répondit-il, je conserve (31)Ehrmann, Aus Palästina u. Babylon, ch. 6, 164, pp. 175 et 275, traduit ce mot au passé: sens peu probable. mes forces pour la vieillesse (je ne les dissipe pas en ma jeunesse). R. Houna, perclus, ne pouvait pas, aux jours de fête, se rendre à la réunion d’études; R. Qetina observa alors qu’un enseignement permet, en ce cas, de transporter les gens qui ne peuvent par marcher.

Pnei Moshe non traduit

גמ' הא גדול אסור. להוציאו שהרי יכול להלך ברגליו:

ר' בון אמר אפי' גדול מותר. ולאיזה דבר תנינן קטן משום שבא להודיעך כחן של ב''ש שמחמירין אף בקטן:

שמואל מיטען. היה מניח את עצמו לטוענו בכסא משכונה לשכונה. ערס לשון שורה הוא ודוגמתו פ''ק דגטין רבה בר אבוה מצריך מערסא לערסא משורת הבתים שבצד ר''ה לשורה שכנגדה:

נאמר. אפשר דהוה איסתניס ואין ללמוד לשאר בני אדם ממנו אמר ליה בריא וחזק הוה מיני ומינך:

אבנים שישבנו עלינו בנערותינו. ולא הרגשנו כלום עשו עמנו מלחמה בזקנותינו כלומר אח''כ הרגשנו בימי הזקנה את מה שהטרחנו בעצמנו בימי נערותינו וללמד דרך ארץ בא שצריך לשמור עצמו בימי הנערות ואף שאינו מרגיש בדבר מפני שסופו להיות מרגיש בימי הזקנה וכהאי דשמואל שאף שהיה בריא וחזק שימר עצמו להיות נטען ע''י בני אדם כדי להחזיק כחו לעת זקנתו וכהאי דלקמן והא דר' אבוהו:

על מסטוביתה. איצטבא החיצונה של בית המדרש דבר עולא לפי שהן צוננים ושל אבנים היתה שלא תצטננו עצמיכם:

טבלא ברייתא. דף החיצונה של בית המדרש דאסי ושל אבנים הי':

ר' אבהו. היה יורד לרחוץ עצמו בזה המרחץ של טבריה והיה מסתמך עצמו על תרין גוותיין הן נערים גדולים המשרתים אותו:

שרעין. והיה מטין ליפול לארץ וזקפון הוא שרעין והוא זקפן וא''ל מהו הכין אם כחך גדול כל כך מפני מה אתה מסתמך עלינו בהליכתך ואמר להן שימרתי כחי לעת זקנותי:

רב הונה לא נחת לבית וועדא. בי''ט שהיה תש כחו מלילך ברגליו:

רב קטינה שאל. וכי לא כך תני וכו' והיה לו להיות נטען בכסא ע''י בני אדם:

[בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵין נוֹתְנִין אֶת הָעוֹר.] שָׁוִין שֶׁלֹּא יְגָֽרְדֶנּוּ. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם בִּמְחובָּר לוֹ. כְגוּפוֹ הוּא. אִם בְּפָרוּשׁ. הָדָא הִיא דְאָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא חִינְנָא קַרְתָּחַייָה בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. דִּיסִיקִיָּה שְׁיֵּשׁ בְּתוֹכָהּ מָעוֹת. נוֹתֵן עָלֶיהָ כִכָּר וּמְטַלְטְלָהּ. כְּהָדָא 7a אַנְטִיכֵי נַפְלַת עַל רִבִּי יִרְמְיָה בְשׁוּבְתָא. וְחָֽשְׁבוּן עָלֶיהָ וְרִימוּנָהּ. לֹא שֶׁהֲלָכָה כְרִבִּי הוֹשַׁעְיָה אֶלָּא בְגִין רִבִּי יִרְמְיָה דְלָא יְסַכֵּן. שָׁוִין שֶׁלֹּא יְמַלְּחֶנּוּ. תַּנֵּי. אֲבָל הוּא מוֹלֵחַ עָלָיו בָּשָׂר לִצְלִי. חֲבֵרַייָא בְשֵׁם רַב. מוֹלֵחַ הוּא אָדָם דְּבַר מְרוּבֶּה. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לוֹכַל מִמֶּנּוּ אֶלָּא דְבַר מְמוּעָט. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רַב. מוֹלֵחַ וּמַעֲרִים מוֹלֵחַ וּמַעֲרִים. מְלַח הָכָא וּמְלַח הָכָא. עַד דְּהוּא מְלַח כּוּלֵּיהּ.

Traduction

La prise du billot (permise par Hillel) est défendue s’il ne s’agit pas de couper de la viande. (27)Suit un passage déjà traduit, ibid., 17, 2, t. 4, p. 170. – Quant à la peau, tous s’accordent à dire qu’il est défendu de la gratter. Dans quelles conditions est-il dit que sur la peau il devra être resté un peu de chair? Si celle-ci est adhérente à la peau, il va sans dire qu’on peut la transporter comme le corps; si c’est de la chair détachée, posée sur la peau, c’est conforme à ce qu’a dit R. Jacob b. Aha, ou Hinena de Carthagène au nom de R. Oshia (28)Ibid., 16, 3 (p. 163).: lorsqu’il y a de l’argent dans un double sac, que l’on ne veut pas laisser perdre le samedi, on met au-dessus du sac une miche de pain, et l’on peut ensuite emporter le tout (l’un faisant passer le reste)? Ainsi, une grande marmite dite Antikhi (29)Ibid., p. 44, et n. étant tombée un samedi sur R. Jérémie, les hommes se consultèrent sur ce qu’il y avait à faire, et ils finirent par enlever cette marmite (malgré l’interdit de transporter un objet aussi lourd)? C’est pour ne pas blesser R. Jérémie que l’on agit ainsi, sans admettre pour cela que l’avis de R. Oshia sert de règle. Tous deux (Shammaï comme Hillel) s’accordent à dire qu’il est interdit de saler la peau (acte équivalent au tannage); mais on a enseigné qu’il est permis, sur cette peau, de saler de la viande dans la mesure usitée pour un rôti. Les compagnons d’étude disent au nom de Rabbi: il est permis de saler une grande quantité, bien que l’on en mangera seulement une petite part (et que la peau en tirera profit). Aussi R. Aha dit au nom de Rav qu’agissant par ruse (dans l’intérêt de la peau), on salera une part de viande d’un côté, puis autant d’un autre côté, de façon à répandre successivement un peu de sel partout.

Pnei Moshe non traduit

ב''ש אומרים וכו' שוין שלא יגרדנו. אע''פ שב''ה מתירין שיגביהנו מודים שצריך ליזהר שלא יגרד את השער מן העור על ידי שמגביה אותן:

מה אנן קיימין. פלוגתייהו בעור אם במחובר לו הבשר שעליו א''כ כגופו הוא ופשיטא דמותר:

אם בפרוש וכו'. כלומר אי מיירי בפרוש הבשר ממנו אלא שמונח עליו וקמ''ל דאף ב''ש מתירין להגביהו מפני הבשר שמונח עליו א''כ הדא היא דאמר ר' יעקב וכו' דיסקיא שק שיש בתוכה מעות נותן עליה ככר ומטלטלה אגב הככר וה''נ מטלטל העור אגב הבשר שעליו:

כהדא. עובדא:

אנטיכי. הוא כלי המוזכר לעיל בפ' כירה והוא כבד ונפל על ר' ירמיה בשבת:

וחשבון עליה ורימונה. ובאו אנשים וחשבו מה לעשות ולבסוף הרימוהו אותו ממנו ואע''פ שאין לטלטלו אגב כובדו. ולא שהלכה כר' הושעיה ותאמר שעשו כדקאמר ר' הושעיה בדיסקיא אלא בשביל שלא יסתכן ר' ירמיה הרימו אותו ממנו:

שוין שלא ימלחנו. להעור מפני שהוא כמעבד:

בשר לצלי. כלומר אבל מעט מלח כמליחת בשר לצלי מותר ליתן ולמלוח עליו דכה''ג לא מיחזי כעיבוד:

מולח הוא אדם. בי''ט:

דבר מרובה. חתיכה גדולה ואע''פ וכו':

ר' אחא. אמר הכי הורה רב שע''י הערמה מותר שהוא מולח כאן מעט וכאן מעט כלומר לזה אני רוצה עדשהוא מולח את כולו:

רַב חוּנָה הוֹרֵי לְרֵישׁ גָּלוּתָא לָצֵאת בְּכִסֵּא. רַב חִסְדָּא בָעֵי. לֹא כֵן תַּנֵּי. אֵין יוֹצְאִין בַּכִּסֵּא אֶחָד אֲנָשִׁים וְאֶחָד נָשִׁים. אֲפִילוּ תַלְמִיד חֲכָמִים אֵינוֹ טוֹעֶה בַדָּבָר הַזֶּה. וְרַב חוּנָה טָעֵי. רִבִּי יִרְמְיָה הוֹרֵי לְבַר גֵּירוֹנְטִי אַסְיָא מִיטְעַנָּה בַסַּדִּינָא מֵיעוֹל מְבַקְּרָא בַּיישִׁייָא בְשׁוּבְתָא. מִייָשָׁא בַּר בְּרֵיהּ דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מִיטְעַן בַסַּדִּינָא מֵיעוֹל מִידְרוֹשׁ בַּצִּיבּוּרָא בְשׁוּבְתָא. אָמַר רִבִּי זְרִיקָן לְרִבִּי זְעוּרָה. כַּד תֵּיעוֹל לַדְּרוֹמָא אַתְּ שְׁאִיל לָהּ. אִשְׁתְּאָלַת לְרִבִּי סִימוֹן. אֲמַר לוֹן רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. לֹא סוֹף דָּבָר שֶׁצּוֹרֶךְ לָרַבִּים בּוֹ. אֶלָּא שֶׁמָּא יִצְרְכוּ לוֹ הָרַבִּים. דֵּלֹמָא. רִבִּי לִיעֶזֶר וְרִבִּי אַבָּא מָרִי וְרִבִּי מַתַּנְיָה הוֹרֵי פִיתָּא לְאֻרְסִקִינָס בְּשׁוּבִתָא. שֶׁמָּא יִצָּֽרְכוּ לוֹ הָרַבִּים.

Traduction

R. Houna enseigna que le chef de la captivité peut seul, ce jour, se faire transporteur en fauteuil. Mais, objecta R. Hisda n’est-il pas dit (32)Tossefta à ce, ch. 3. que nul ne pourra se faire transporter, ni homme, ni femme? Quoi, s’écria-t-on, même un disciple instruit ne se tromperait pas à ce sujet, et R. Houna se tromperait! (C’est qu’un motif particulier l’a guidé en émettant son avis, et qu’il s’agit d’un malade). R. Jérémie conseilla à Bar-Garenti, médecin, de se faire porter dans des draps pour aller visiter ses malades le samedi (sans fatigue). Mesa, de l’école de R. Jossé b. Levi, se faisait de même porter dans des draps pour se rendre à la salle d’études exposer le sujet d’enseignement public le samedi. R. Zériqan dit à R. Zeira: lorsque tu te rendras au midi, tu t’informeras si cette façon de transporter est autorisée. En y allant, R. Zeira consulta R. Simon, qui lui répondit au nom de R. Josué b. Lévi: c’est non-seulement permis lorsqu’il est certain qu’il y a utilité pour le public à ce que le maître soit présent, mais même en cas de doute sur cette utilité. Un jour, R. Eliézer, R. Aba Maré et R. Matnia professèrent aussi qu’il est permis le samedi d’apporter des mets au gouverneur Ursicinus (33)Legat de Gallus. Frankel, Mabo Jérus., 56a, l'explique par: interdit de porter un certain médecin Ursicinus dans une litière en forme de tonneau, [111]., car peut-être l’ensemble des habitants aura besoin de recourir à lui.

Pnei Moshe non traduit

אפילו תלמיד חכם. ואינו חכם ממש אינו טועה בדבר זה ורב הונא טעי בתמיה אלא בודאי טעם היה לו בדבר שאיסטניס היה או כיוצא בזה:

מיעול. לעלות לבקר חולים בשבת:

מיעול מידרוש. לעלות ולדרוש בשבת והיה נטען ע''י בני האדם בסדינים:

את שאיל לה. אם יש היתר בדבר הזה:

אלא שמא יצרכו לו רבים. ג''כ מותר:

דילמא. מעשה וכו' שהורו לטלטל ולהביא פת לארכסקינס שר ומושל אחד בשבת שמא יצרכו לו הרבים:

תַּנֵּי. וְלֹא אֶת הַמַּפְתֵּחַ. בֵּית הִלֵּל מַתִּירִין. וְאָמַר רַב הוֹשַׁעְיָה בַּר רַב יִצְחָק. הָדָא דְאַתְּ אָמַר. בְּמַפְתֵּחַ שֶׁלְאוֹכְלִין. אֲבָל בְּמַפְתֵּחַ שֶׁלְכֵּלִים לֹא בְדָא. וְהָא רִבִּי אַבָּהוּ יְתִיב וּמַתְנֵי וּמַפְתְּחָא דִפְּלֹמַנְטָרִין בְּיָדֵיהּ. פִּילְפְּלִין הֲוָה לֵיהּ בְּגַווָהּ.

Traduction

On a enseigné: il n’est pas permis de sortir avec une clef; Hillel le permet. Toutefois, dit R. Oshia b. R. Isaac, c’est permis seulement pour la clef qui garde les comestibles, non pour celle d’autres objets. Mais R. Abahou n’était-il pas assis à enseigner en ayant en mains la clef du porte-manteau (34)Buxtorf traduit par double boîte (à bijoux), dérivé de [111], sens peu admissible ici.? C’est qu’il y avait aussi là du poivre (considéré comme comestible).

Pnei Moshe non traduit

תני וכו'. בתוספתא פ''ק וגריס שם יוצא אדם במפתח שבאצבעו לר''ה ואינו חושש:

אבל במפתח של כלים לא בדא. התירו:

ומפתחא דפלמנטרין בידיה. פלמנטרין היא כלי שעושין להניח בו חפצים ומטלטלין ועשוי כמין קינים קינים בהבדל דפין ומחיצות:

פילפלין הוה ליה בגווה. והרי זה כמפתח של אוכלין:

Beitsah

Daf 7b

משנה: 7b בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵין מוֹלִיכִין חַלָּה וּמַתָּנוֹת לַכֹּהֵן בְּיוֹם טוֹב בֵּין שֶׁהוּרְמוּ מֵאֶמֶשׁ בֵּין שֶׁהוּרְמוּ מֵהַיּוֹם. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. אָֽמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי גְּזֵירָה שָׁוָה חַלָּה וּמַתָּנוֹת מַתָּנָה לַכֹּהֵן וּתְרוּמָה מַתָּנָה לַכֹּהֵן כְּשֵׁם שֶׁאֵין מוֹלִיכִין אֶת הַתְּרוּמָה כָּךְ לֹא יוֹלִיכוּ אֶת הַמַּתָּנוֹת. אָֽמְרוּ לָהֶם בֵּית הִלֵּל לֹא. אִם אֲמַרְתֶּם בַּתְּרוּמָה שֶׁאֵינוֹ זַכַּאי בַּהֲרָמָתָהּ תֹּאמְרוּ בַּמַּתָּנוֹת שֶׁזַּכַּאי בַּהֲרָמָתָן׃

Traduction

Les Shammaïtes interdisent d’apporter au cohen le jour de fête la Halla (parcelle sacerdotale de pâte), ou les portions d’offrandes qui lui reviennent sur les animaux (Dt 18, 3), soit que ces prélèvements datent de la veille, soit du même jour; Hillel le permet. Les Shammaïtes fondent leur avis sur la comparaison à établir entre ces dons afférant au cohen et l’oblation sacerdotale; or, comme il n’est pas permis de transporter cette dernière en ce jour, ce ne sera pas permis non plus pour les autres revenus. Il n’en est pas ainsi, répliquent les Hillélites: c’est interdit pour l’oblation, parc que le cohen ne l’a pas acquise en ce jour (cette redevance sur le blé étant due le jour où on l’amoncelle), tandis qu’il acquiert dûment les donations précitées sur la pâte et la chair.

Pnei Moshe non traduit

מתני' ב''ש אומרים אין מוליכין חלה ומתנות. הזרוע ולחיים והקיבה לכהן בי''ט שאע''פ שמותר להפריש אותן ולתקן העיסה שנתחייבה היום לא התירו להוליכם אותם לכהן:

אמרו ב''ש גזירה שוה. לאו דוקא ג''ש שהרי מדרבנן היא שגזרו ואמרו אין מגביהין תרומות ומעשרות בי''ט אלא דומיא דג''ש:

מתנה לכהן. מכ''ד מתנות כהונה:

כשם שאין מוליכין את התרומה וכו' בבבלי מסיק דמתני' כאחרים דברייתא הוא דאתיא ולית הלכתא כוותייהו אלא כר' יוסי דברייתא דאמר לא נחלקו ב''ש וב''ה על החלה והמתנות שמוליכין על מה נחלקו על התרומה שבש''א אין מוליכין ובה''א מוליכין וכך היו ב''ה דנין חלה ומתנות מתנה לכהן ותרומה מתנה לכהן כשם שמוליכין את המתנות כך מוליכין את התרומה אמרו להן ב''ש לא אם אמרתם במתנות שזכאי בהרמתן היום שהרי לשין ושוחטין בי''ט תאמרו בתרומה שאין זכאי בהרמתה שאין חיוב תרומה אלא משיתמרח בכרי ואין ממרחין בי''ט וא''כ החיוב בא מעי''ט:

משנה: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים תַּבְלִין נִידּוֹכִין בְּמָעוֹךְ שֶׁל עֵץ וְהַמֶּלַח בַּפַּךְ וּבְעֵץ הַפָּרוּר. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים תַּבְלִין נִידּוֹכִין כְּדַרְכָּן בְּמָדוֹךְ שֶׁל אֶבֶן וְהַמֶּלַח בְּמָדוֹךְ שֶׁל עֵץ:

Traduction

Les Shammaïtes prescrivent de piler des épices dans un mortier de bois, et le gros sel dans un vase d’argile, ou dans la cuiller à pot; les Hillélites permettent de piler les épices dans un mortier de pierre, et le sel dans un mortier de bois.

Pnei Moshe non traduit

מתני' תבלין נידוכין במדוך של עץ. אבל לא בשל אבן ובמדוך של עץ נידוכין כדרכן וא''צ שינוי מפני שהתבלין מפיגין טעמן כשנדוכין מאתמול:

והמלח. שאינו מפיג טעמו והיה לו לדוך מאתמול הלכך בעי שינוי ולדוך בפך או בעץ פרור הוא הכף שמגיסין בו הקדירה:

וב''ה אומרים וכו' כדרכן. ולא בעי שינוי והמלח במדוך של עץ ומיהו מטה המדוכה על צידה וידוך:

הלכה: וְיִדּוֹךְ מֵאֶתְמוֹל. חֲבֵרַייָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. שֶׁטַּעֲמָן מָר. רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. שֶׁטַּעֲמָן פָּג.

Traduction

Au lieu d’autoriser l’action de piler, pourquoi ne pas prescrire de l’opérer la veille? C’est que, disent les compagnons au nom de R. Yohanan, les épices contracteraient un goût amer pendant l’attente de l’emploi; selon R. Zeira au nom de R. Yohanan, le goût s’évaporerait.

Pnei Moshe non traduit

גמ' וידוך מאתמול. להתבלין ואמאי התירו לו לדוך בי''ט:

הלכה: תַּנֵּי. אָמַר רִבִּי יוּדָה. לֹא נֶחְלְקוּ בֵית שַׁמַּי וּבֵית הִלֵּל. שֶׁמּוֹלִיכִין אֶת הַמַּתָּנוֹת שֶׁהוּרְמוּ בַיּוֹם טוֹב. וְאֶת הַמַּתָּנוֹת שֶׁהוּרְמוּ מֵעֶרֶב יּוֹם טוֹב עִם הַמַּתָּנוֹת שֶׁהוּרְמוּ בַיּוֹם טוֹב. עַל מַה נֶחְלְקוּ. עַל הַמַּתָּנוֹת שֶׁהוּרְמוּ מֵעֶרֶב יּוֹם טוֹב לְעַצְמָן. שֶׁבֵּית שַׁמַּי אוֹסְרִין. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין.

Traduction

(35)Tossefta à ce, ch. 1.: selon R. Juda, les Shammaïtes et les Hillélites s’accordent à permettre d’apporter au cohen les prélèvements faits au jour de fête (dans les dites conditions), ainsi que celles de la veille avec celles du jour; il n’y a discussion qu’à l’égard de l’oblation qui serait présentée en ce jour: Shammaï le défend; Hillel le permet.

Pnei Moshe non traduit

גמ' תני וכו'. בתוספתא פ''ק:

וְקַשְׁיָא עַל דְּבֵית הִלֵּל. תְּרוּמָה אֵינוֹ זַכַּאי בַּהֲרָמָתָהּ. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ תְנַיי. זוֹ מִפְּנֵי זוֹ. וְלָמָּה תַנִּינָן חַלָּה. מִפְּנֵי חַלָּה שֶׁהוּרְמָה בְיוֹם טוֹב. כְּהָדָא דְתַנֵּי. הַלָּשׁ עִיסָּה בְיוֹם טוֹב. מַפְרִישׁ חַלָּתָהּ בְּיוֹם טוֹב. לָשָׁהּ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וְשָׁכַח לְהַפְרִישׁ חַלָּתָהּ. אָסוּר לְטַלְטְלָהּ. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר לִיטּוֹל מִמֶּנָּהּ. עִירֵס. לֹא אָמַר אֶלָּא לָשׁ. הָא עִירֵס לֹא. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל אָחוֹי דְּרִבִּי בְרֶכְיָה. תִּיפְתָּר בְּעִיסָּה טְמֵיאָה שֶׁאֵינוֹ מַפְרִישׁ חַלָּתָהּ אֶלָּא בַסּוֹף. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵירִבִּי בּוּן. בְּדִין הָיָה בְעִיסָּה טְהוֹרָה שֶׁלֹּא יַפְרִישׁ חַלָּתָהּ אֶלָּא בַסּוֹף. תַּקָּנָה תִיקְנוּ בָהּ שֶׁיַּפְרִישֶׁנָּהּ תְחִילָּה שֶׁלֹּא תִיטָמֵא הָעִיסָּה. מַתְנִיתָה בְיוֹם טוֹב שֶׁלְפֶּסַח. אֲבָל בָּעֲצֶרֶת וּבַחַג מוּתָּר. רִבִּי יוֹסֵה בֵירִבִּי בּוּן רִבִּי חוּנָה בְשֵׁם רִבִּי אָחָא. אֲפִילוּ בָעֲצֶרֶת וּבַחַג אָסוּר. עַל שֵׁם כָּל מְלָאכָה֙ לֹא יֵֽעָשֶׂ֣ה בָהֶ֔ם.

Traduction

Or, ne peut-on pas objecter à ce dernier, déclarant que ''le cohen n’acquiert pas l’oblation en ce jour'', qu’une telle acquisition a lieu parfois lorsque la veille on a conditionné (36)Demaï ch. 7, 1. que l’on aura une part à mettre de côté sur la consommation faite le samedi? —C’est vrai, et l’interdit en ce cas a lieu par extension de l’oblation prélevée un jour ordinaire; aussi, en permettant l’apport de la Halla, il s’agit seulement de celle qui provient d’une pâte pétrie en ce jour de fête. – (37)Suit un passage déjà traduit (Pessahim 3, 3).

Pnei Moshe non traduit

וקשיא על דב''ה. דקאמרו סתמא תרומה אינו זכאי בהרמתה דמשמע דלא אשכחן שום גוונא שיהא זכאי בהרמתה בי''ט והרי הגע עצמך שיש עליה תנאי כלומר הרי מצינו שאם התנה עליה מעי''ט או מע''ש דבריו קיימין וכהאי דתנינן בדמאי פ''ז המזמין את חבירו שיאכל אצלו והוא אינו מאמינו על המעשרות אומר מערב שבת מה שאני עתיד להפריש למחר וכו' אלמא דבכה''ג זכאי הוא בהרמתה ואמאי קאמרי סתם אין מוליכין את התרומה מפני שאינו זכאי בהרמתה:

ומשני זו מפני זו. גזרו על זו שמפרישה בי''ט ובשבת ע''י תנאי שהתנה מאתמול ואפ''ה אין מוליכין אותה היום לכהן:

מפני זו. מפני שאר תרומה שהופרשה מאתמול דאי שריית להוליך בזו אתי למישרי אף בזו:

ולמה תנינן חלה מפני חלה וכו'. כלומר ובאיזה חלה אמרו שמוליכין. בחלה שהורמה בי''ט שבאה לה החיוב היום כגון שלשה בי''ט:

כהדא דתני וכו'. בתוספתא שם ומייתי לה לעיל בפ''ג דפסחים והתם שייכא הכל וכמו שפרשתי שם בס''ד ע''ש:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source